לפני שנים לא רבות עדיין נחשבו אנשים שלקו בבעיה נפשית כלשהי לסוג של בעל חיים שיש לכלא אותו ולהפחית את נזקיו למינימום האפשרי איש לא התיחס לסבל האין סופי שהיה מנת חלקו של החולה באותם ימים היה פרויד בגדר הוזה ואיש לא הבין על מה הוא שח האם היו פחות חולי נפש בתקופה חשוכה זו בה לא נשמע קולו של הפסיכיאטר או שמא הוסתר קולו מתוך בושה או פחד.
מקומו של הפסיכיאטר
עם השנים והתפתחות תורת הפסיכיאטריה לענפיה זכו חולי הנפש להכרה במצבם שוב לא נקשרו הוכו ועונו בידי קרוביהם מתוך תקווה שיוסר מהם הכישוף או הדיבוק עתה הובן סיבלם וניתנה לגיטימציה להתנהגותם מרפאות פסיכיאטריה החלו צצות בכל מקום, ואנשים היו באים למצא מזור לכאבם למעשה נתגלה כי לא זו בלבד שחולי הנפש אינם מטורפים חסרי תקנה אלא מחלתם נגרמת כמו כל מחלה אחרת מחסר בחומרים מסוימים בגוף על פי רוב במח.
במדינות המערביות התפתח הענין עד כדי כך שלכל מחוז מונה פסיכיאטר מחוזי וגם בין הפסיכאטרים עצמם התפתחה חלוקה לתחומים שונים ,פסיאטר מומחה ,פסיכוטרפיסט ועוד אולם עליה וקוץ בה עם התפתחות ענף הפסיכיאטריה גדל גם מספר הצרכנים אנשים חדלו להאבק בחיים והחלו לצרוך פתרונות קלים וזמינים כמו תרופות נוגדות דיכאון למיניהם שיפטרו אותם מבעיות וקשיי החיים אילו רק יכלו תרופות אלו לפתור לצמיתות דכאונות ומצבי רוח רעים היה הדבר נפלא .
האם הפסיכיאטריה יעילה?
אבל אדם לעמל יולד ולמלחמות ואם לא ילחם בתעצומות נפש ,אם לא יעמיק בתוכו למצא את תעצומות דבר לא יוכל לו וזו למעשה בעית הבעיות בימינו איש לא רוצה להלחם איש לא מוצא דבר שלמענו שווה להתאמץ ההצלחה היא חזות הכל אם אתה מצליח בעיני החברה אתה קיים ואם לא קח כדורים ותהיה קיים לא פלא איפא שהפסיכיאטר העמוס ביותר הוא הפסיכיאטר בעיר התחרותית ביותר ,המצליחנית ביותר וההשגית ביותר, העיר תל אביב תור ארוך נשרך יום יום מול דלתו של הפסיכיאטר בתל אביב ואנשים עוד לא הבינו שלא בקלות ימצאו את האושר ולא בגלולה קטנה אלא מתוך מאמץ וחקירה בתוך הנפש פנימה
